יום שלישי, 11 בספטמבר 2012

פעם שלישית גלידה!


{הניתוח}
בגיל 28 אחרי שני ניתוחים לא מוצלחים בילדות הצלחתי סוף סוף להביא את עצמי שוב לעשות ניתוח.
הפעם זה אחרת... אחרי שנים של חיפושים מצאתי את תרפיית הראיה ואחרי שנתיים של תרגול המוח שלי נעשה גמיש ביותר ועכשיו אני והוא מוכנים להתמודד עם הכל.
המנתח הנבחר היה פרופ' שפירר, המועד ספונטני לחלוטין, חדר הניתוח היה בקומה השניה של אסותא רמת החייל. הכל הלך מהמם.
נכנסתי לניתוח קצת אחרי שמונה בבוקר, עברתי להתאוששות מההרדמה המלאה קצת אחרי תשע ובשתיים עשרה וחצי בערך כבר הייתי בחוץ. הניתוח היה בשתי העיניים לכן כשיצאתי אחת מהן הייתה חבושה ואת השנייה שלא נחבשה כדי שאני אוכל לראות גם ככה לא הצלחתי לפתוח כי כל מיני הפרשות הדביקו את הריסים.
בשעה חמש הגעתי למשרדו של שפירר לסגור סופית את התפרים. למבוגרים בניגוד לילדים, טכניקת הניתוח מאפשרת שינויים ותיקונים אחרי הניתוח עצמו על מנת להגיע לתוצאות המיטביות. הוא שם לי טיפות והצלחתי לפתוח את העיניים בקלות ובלי כאבים והייתי באופוריה.
#

{ההחלמה}
כשחזרתי הביתה פתאום זה נחת עליי ומרוב כאבים פשוט נרדמתי. כך קרה גם במהלך ארבעת הימים הבאים. אין ספק שהתחושה שתפרו לך את העיניים עם חוט דייג היא לא מהנעימות ביותר. בכלל לא מיותר לציין שבאותם ימים הסתובבתי עיניים עצומות לגמרי. מפתיע לגלות עד כמה אפשר להסתדר גם ככה.

אחרי ארבעה ימים התחילה לרדת הנפיחות, פחתו ההפרשות והצלחתי לפתוח את העיניים ביחד ליותר מעשר דקות בפעם הראשונה. יש!

עד אז הצלחתי לפתוח כל פעם רק עין אחת..
ופתאום ביום החמישי תקפו אותי דקירות נוראיות בעין שמאל. חסוס! זה מהתפרים עצמם? מהשאריות של החוט שנוגע בעפעף ומשגע אותי? כנראה לעולם לא נדע.. הדקירות, המשיכות, הכאבים, הגירודים קצת יכולים להוציא אותך משלוותך.. בשלב הזה מומלץ לנסות מגוון משככי כאבי..(לא לשכוח את הטיפות אנטיביוטיקה וסטרואידים 4 פעמים ביום)
ביום התשיעי חזרתי לעבודה בהתחלה עדיין היה לי קשה להסתכל למעלה ולצדדים והעיניים לא נפתחו לגמרי.

קצת קשה לראות את התפרים. זה מין חוט שחור כזה בחלק הפנימי של העין קרוב לאף שנראה כמו ריס ממש ארוך.

את שטף הדם מעל האישון לעומת זאת הרבה יותר קל לראות...
#

{הכל כפול}
שבוע אחרי בביקורת אצל המנתח הוא המליץ ללכת בלי פריזמות (החברות הטובות ביותר שלי, שבלעדיהן אני רואה כפול).
על מנת לתת למוח להסתגל - כלומר, לחזור לזרוק את תמונה אחת ולהיות חד עיני.
אני, שאת התקופה שלי כחד עינית כבר עברתי! התייעצתי עם האופטומטריסט ההתנהגותי שלי החלטתי להתאחד עם חברותי הפריזמות (הפעם רק פריזמה 16 בתוך העדשה ולא 60 עם מדבקות!!!) ומאז הכל תלת מימדי בטירוף!!
 אחרי חודש השטף דם כבר כמעט נעלם לגמרי :):):) נשארו רק האדמומיות והגירודים משאריות התפרים


















ולסיכום, I two eye!!
ואולי במקום גלידה... פעם שלישית בירה!


 לחיים!!
#







אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה