טייסת את כבר לא תהיי

אמר לי הרופא המנתח בגיל שבע ובכך הגדיר את חומרת המצב העיני שלי. כלומר, הן יכולות לשרת אותי באופן סביר בהמשך חיי. הוא הוסיף ואמר שזה עניין קוסמטי. פזילת חן זה יפה ואם זה בעייתי מבחינתנו אז אפשר לתקן אותה בניתוח.
האמירות האלה היו אקסיומות מוחלטות מבחינתי. מה אני מבינה בעיניים חשבתי - אני ילדה בת שבע.
הוא גרם לי להאמין שהבעיה שטחית, שאין לי שליטה על המצב, ואין לי מה לעשות. הוא ניתק אותי מעצמי.
רק בגיל 20 התחלתי להתחבר פיסית למצב שלי והבנתי שפתרון הבעיה יגיע מהחוויה האישית שלי.
במשך כמעט 7 שנים הסתובבתי מתוסכלת בעולם כי אף אחד לא הצליח להבין את חומרת הבעיה  ואיך צריך לטפל בה.
אי אפשר להסביר לדו עיני איך זה להיות חד עיני ממש כמו שאי אפשר להסביר לגבר איך זה להיות אישה ולהפך.
בנוסף, למי זה מפריע, למי בדיוק אכפת אם אני רואה דו או תלת מימד? לאין ספור הרופאים המנתחים שפגשתי זה לא.
הראשון שהבין איך זה להיות אני היה ד"ר לדרמן (אפילו שהוא דו עיני). הוא יודע שהבעיה לא שטחית או קוסמטית ושבמצב כזה מפסידים הרבה יותר מקריירה בטייס.

העולם בדו מימד שונה בתכלית מזה התלת מימדי.

מבחינה ויזואלית זה אומר שחפצים קופצים לכיוונך או שוקעים הרחק ממך, רואים את הספייס בינהם, חלקם מרגישים קרובים חלקם רחוקים - פרספקטיבה. הללויה!

הדו-עיניים שבינינו יכולים אולי לדמות את החוויה לזו המתרחשת כאשר אחרי עשורים של סרטים דו מימדיים יוצא לראשונה סרט תלת מימדי. (הסרט התלת מימדי הראשון שיצא היה בשבילי ממש כמו סרט דו מימדי רגיל).

כאשר כל פעם פועלת רק אונה אחת היא כמו מתכחשת לאונה האחרת קצת כמו ב"מלחמת אחים". במלחמה כמו במלחמה יש בינהן נתק מוחלט. הנתק הזה באופן שאולי יפתיע חלק מכם בא לידי ביטוי בעוד אספקטים בחיים חוץ מבעיות ראיה.
ואילו כשהמוח מקבל שתי תמונות ומחבר אותן מתקיימת עבודה משותפת של שתי האונות!!! ממש "שלום בית".
פעולה משותפת של האונות מאפשרת חוסן ויכולות מוחית חדשות שקשה לחד-עיני לדמיין שהן ניתנות להשגה.

המוח שלנו כ"כ הרבה יותר גמיש ממה שאנחנו נותנים לו קרדיט.

ואני בכלל לא רציתי להיות טייסת... 

אדום - ירוק

כשכל עין מסתכלת לכיוון אחר צריך לעזור להן להסתכל על אותו הדבר.

פריזמות משמשות באופן גורף בעולם רק עד מידה 9 שנמצאת בתוך העדשה.

במקרים טיפוליים חריגים כמו זה משתמשים בפריזמות פלסטיק הנדבקות על המשקף (הפסים) השוברים את האור בזווית המתאימה.

כשהתחלתי ללכת עם פריזמות מודבקות הייתי חייבת להשתמש במשקפיים אדום - ירוק כדי שהמוח ידע שהוא בתהליך לימודי ולא יכנס להלם שכן תמונת העולם שנוצרה לי הייתה פסיכדלית לחלוטין כאילו הייתי על סמים קשים.

לצערי כישורי עריכת התמונה שלי לא מזהירים ולא תצליחו לקבל את ההרגשה באמת אבל כן ניתן להבין מכך שתמונת העולם המתקבלת כלל לא אמינה.

התמונה המקורית

התמונה דרך העיניים הפוזלות שלי עם הפריזמה

בשלב הבא צריך לגרום למוח לשכוח איך רואים חד עינית אז הייתי חייבת ללכת עם פריזמות או לשים רטייה 

יאללה סולחה או כשהעיניים שלי החליטו לעשות שולם

כשהגעתי לד"ר לדרמן הבנתי שאני בעצם לא חד עינית (ואשאר כך לעד כי אני כבר לא בת 3 כמו שפורט בפוסט "לפני")
ושכן יש לי ראיה דו עינית באזורים מסויימים:
1. קרוב לאף
2. בפריפריה - בצדי הגוף.
ואילו באזור המרכז העיניים פשוט לא מצליחות לעבוד ביחד
השתמשנו בפוטנציאל הראיה הדו עינית באזור הקרוב לאף כדי להרחיב את התחום בו העיניים עובדות ביחד.

הצלחתי לראות אור אחד רק למרחק של בערך 7 ס"מ מהאף אחריהם עין אחת בורחת ונוצרים שני אורות.
עיניים על האור - נובמבר 2010
עיניים על האור 2 - נובמבר 2010
כשצפיתי בסרטונים הללו אחרי שצולמו בקושי הצלחתי להבחין בתנועת העיניים אני בטוחה שגם לכם לא יהיה קל

ובדיוק זה מה שנותן פרופורציה כשצופים בסרטונים מפברואר

כשמתחילים להשתמש בשני עיניים צריך ללמוד לעשות פוקוס. הברוק סטרינג הוא בדיוק הדרך ללמוד את זה. 

זו ההגדרה מויקיפדיה:

A Brock string is an instrument used in vision therapy. It consists of a white string of approximately 10 feet in length with three small wooden beads of different colors.

The Brock string is commonly employed during treatment of convergence insufficiency and other anomalies of binocular vision. It is used to develop skills of convergence as well as to disrupt suppression of one of the eyes.

During therapy, the one end of the Brock string is held on the tip of the nose while the other is tied to a fixed point. The three beads are spaced out a various distances. The patient is asked to focus on one of the beads, while noting the visual input of each eye and sensation of convergence. Techniques may be made more difficult by bringing the beads closer to the nose and by employing lenses and prisms.

ברוק סטרינג - בין שני חרוזים - פברואר 2011

ברוק סטרינג - האיקס המתחלף - פברואר 2011

ברוק סטרינג - האיקס המתחלף 2 - פברואר 2011

ברוק סטרינג - האיקס המתחלף 3 - פברואר 2011

לחיי ניוטון

לעומת ניוטון שהשתמש בפריזמה לפרק את קרן האור לצבעים ממנה היא מורכבת.
אנחנו השתמשנו בפריזמה עצומה! (65 בערך) לגרום למוח להשתמש בשתי העיניים.
פריזמה עצומה - עיגולים מסתובבים
המטרה הייתה לראות שתי מכונות ובהן עיגול מסתובב המשקפיים אדום-ירוק מסייעות להבחין בינהן
פריזמה עצומה - משקפיים אדום ירוק - 4 עיגולים
המטרה היא לראות 4 עיגולים באותו המימד.

פריזמה עצומה - כנפי היתוש
פריזמה עצומה ועוד אחת - כנפי היתוש
היתוש הוא מדד לראיה תלת מימדית. אני זוכרת אותו מאז שהייתי בת 6 בערך אף פעם לא הצלחתי להבין מה זה אומר שהכנפיים שלו אמורות לבלוט מהתמונה. גם בעת צילום הוידיאו הזה אני לא בטוחה שכבר הבנתי מה זה אומר.

לפני

אחרי שני ניתוחי פזילה אחד בכל עין הראשון בגיל 7 והשני בגיל 9 הלכה הפזילה והחמירה

והגיע לשיאה בצבא. לקראת השחרור חזרתי לרופא שניתח אותי והוא אמר שהייתי צריכה להיכנס לניתוח אתמול ולמה בדיוק אני מחכה.. 

אז שאלתי למה לדעתו זה יעזור הפעם? ומה אעשה אם זה לא יצליח?

הוא אמר שהוא ינתח אותי עד שהוא ימות. משפט מחריד שהכניס אותי להלם - איך יכול להיות שרופא מציע שוב את אותו פתרון שלא עבד כבר פעמיים? פתרון שטומן בחובו הבטחה לחיים נפלאים מלאים בניתוחי פזילה כל 3 שנים ועיניים שלא יכולות לזוז מרוב ששריריהן גזורים ומקוצרים ותפורים חזק חזק. עמדתי בפיתוי ולראשונה ניסיתי להבין בעצמי מה הבעיה ואיך נותנים לה מענה ראוי. מזל שכך שכן אחרי שלוש שנים הוא נפטר ז"ל. ואני הייתי נשארת פוזלת ובלי רופא שינתח אותי.

אז התחיל אצלי הספק.
בבסיס הספק שלי עומדת טענת הרפואה הקונבנציונלית שאת זוג חוסר האיזון בין 8 שרירי העין יש לפתור ע"י ניתוח. לדוגמא אם עין נוטה פנימה אז כנראה שהשריר החיצוני חלש ואילו הפנימי חזק מדי ומושך אותה. סברה מעניינת התקפה באופן מפתיע רק לגבי עיניים שכן כדי לחזק את שרירי היד, הבטן או הרגל לא נכנסים לניתוח לקצר אותם אלא הולכים למכון כושר.

בהמשך הספק הלך והתעצם כשאיזה רופא הודיע לי שאני חד עינית בגלל שכל פעם אני רואה בעין אחרת והמצב הזה נגרם כאשר המוח מקבל שתי תמונות סותרות שלא מאפשרות לו להבין את המציאות ולכן הוא בוחר בכל רגע נתון להתעלם מהתמונה שיוצרת את הבלבול. הסברה המקובלת בקרב הרופאים הקונבנציונליים לגבי ה"עיניות" היא שזהו פרמטר אשר נקבע בגיל שלוש ולא ניתן לשנות אותו אח"כ קל וחומר בגיל מתקדם כמו שלי. פנטסטי! אז אם כבר נתקעתי ככה, חד עינית, עדיף להנות מזה ולבלות את חיי בחיתוך ותפירת שרירים ולקוות שזה יפצה.

היה לי ברור שאין לי עניין בניתוח ואני מעוניינת לפתור את הבעיה האמיתית.

אבל מה האופציות? אז עברתי שש שנים של ניסיונות כושלים עם מטפלים שניסו לעזור: שלומית נצח בתרגילי עיניים מגוונים, סימה מיכאלי בשיטת ד"ר בייטס, מאיר שניידר ושיטת הריפוי העצמית שלו, כפיר פבזנר בדיקור קוריאני,  עירית ברבר במוח אחד.

כלום.

רצה הגורל ויום אחד בשנת 2008 כשכבר מיציתי את כל הידע שיש בארץ בנושא 

ניסיתי למצוא פתרון בחול הגעתי לאתר של Vision Therapy וכבר ראיתי את עצמי על המטוס לארה"ב כשגיליתי שיש מישהו בארץ שמטפל בשיטה הזו - ד"ר רוברט לדרמן http://www.ledermanvision.com/

מיד קבעתי איתו בדיקה ובסופה הוא אמר שיוכל אולי לעזור קצת קוסמטית עם תרגילים אבל לא מעבר לזה כי מדובר במצב שיכול להוביל לראייה כפולה. נשמע מפחיד. 

רק שנתיים אחרי, כשכבר כמעט נשברתי ע"י בקונבנציה וקבעתי ניתוח. התקשרתי לד"ר לדרמן כדי להזכר מה הייתה הדיאגנוזה שלו מלפני שנתיים ולוודא שאני מקבלת את ההחלטה הנכונה אז הוא אמר שזה נפלא שהתקשרתי ושהייתה התקדמות אדירה בנושא בשנתיים האחרונות ושגם אם בסוף אצטרך ניתוח מוטב לי לפתח את הראיה הדו עינית קודם.

הוא הפנה אותי לספר http://www.fixingmygaze.com/

וקבענו תור ראשון למה שהסתבר כחוויה משנה חיים (נכון, באנגלית זה נשמע יותר טוב).

הביצה והתרנגולת

מה קדם למה?
גם במקרה שלי זה לא ברור...
אולי הכל התחיל בגנים המשובחים שלי, אולי בעיניים שלי סיפקו למוח תמונות אקראיות, או במוח שלי שלא ידע לאחד שתי תמונות (זהות אם סופקו לו).
מה שכן ברור זה שעכשיו הכל נראה אחרת. אז החלטתי לכתוב בלוג כדי לאפשר גם לכם לראות דברים אחרת.

אני מתחילה לכתוב מהאמצע, אחרי 18 טיפולים.

למרות שאני כבר לא מצליחה לזכור את חיי במצב הקודם של "חסכון באנרגיה" (כשהמוח השתמש כל פעם בעין אחת ונתן לשניה לנוח) אני אנסה לשחזר את כל מה שקרה מאז.
ככה זה נראה - פזילה מתחלפת - Alternating esotropia