עוד אחד?

אז חשבתי שהכל נגמר.
שאני הולכת לביקורת שגרתית ואפילו שקלתי להביא לפרופ' מכתב תודה מרגש עם תמונת לפני ואחרי. בסוף החלטתי שלא.
הוא בדק אותי, שם לי טיפות, בדק אותי שוב. והושיב אותי לסיכום בדיקה.
הזוית כמו שהייתה אחרי הניתוח. 16 דיופטר. (מזל ששמתי פריזמות!!)
אבל עדיין יש זווית אז אני מציע לעשות עוד ניתוח.
הייתי המומה! הייתי בטוחה שהוא יפרד ממני יפה ונלך כל אחד לדרכו.
הוא הציע ניתוח בשרירם החיצוניים!! זה פסיכי!
זה יוכל לבטל לגמרי את הפריזמות ויותר אני לא אצטרך משקפיים.
אני עדיין בשוק.

פעם שלישית גלידה!

{הניתוח}
בגיל 28 אחרי שני ניתוחים לא מוצלחים בילדות הצלחתי סוף סוף להביא את עצמי שוב לעשות ניתוח.
הפעם זה אחרת... אחרי שנים של חיפושים מצאתי את תרפיית הראיה ואחרי שנתיים של תרגול המוח שלי נעשה גמיש ביותר ועכשיו אני והוא מוכנים להתמודד עם הכל.
המנתח הנבחר היה פרופ' שפירר, המועד ספונטני לחלוטין, חדר הניתוח היה בקומה השניה של אסותא רמת החייל. הכל הלך מהמם.
נכנסתי לניתוח קצת אחרי שמונה בבוקר, עברתי להתאוששות מההרדמה המלאה קצת אחרי תשע ובשתיים עשרה וחצי בערך כבר הייתי בחוץ. הניתוח היה בשתי העיניים לכן כשיצאתי אחת מהן הייתה חבושה ואת השנייה שלא נחבשה כדי שאני אוכל לראות גם ככה לא הצלחתי לפתוח כי כל מיני הפרשות הדביקו את הריסים.
בשעה חמש הגעתי למשרדו של שפירר לסגור סופית את התפרים. למבוגרים בניגוד לילדים, טכניקת הניתוח מאפשרת שינויים ותיקונים אחרי הניתוח עצמו על מנת להגיע לתוצאות המיטביות. הוא שם לי טיפות והצלחתי לפתוח את העיניים בקלות ובלי כאבים והייתי באופוריה.
#

{ההחלמה}
כשחזרתי הביתה פתאום זה נחת עליי ומרוב כאבים פשוט נרדמתי. כך קרה גם במהלך ארבעת הימים הבאים. אין ספק שהתחושה שתפרו לך את העיניים עם חוט דייג היא לא מהנעימות ביותר. בכלל לא מיותר לציין שבאותם ימים הסתובבתי עיניים עצומות לגמרי. מפתיע לגלות עד כמה אפשר להסתדר גם ככה.

אחרי ארבעה ימים התחילה לרדת הנפיחות, פחתו ההפרשות והצלחתי לפתוח את העיניים ביחד ליותר מעשר דקות בפעם הראשונה. יש!

עד אז הצלחתי לפתוח כל פעם רק עין אחת..
ופתאום ביום החמישי תקפו אותי דקירות נוראיות בעין שמאל. חסוס! זה מהתפרים עצמם? מהשאריות של החוט שנוגע בעפעף ומשגע אותי? כנראה לעולם לא נדע.. הדקירות, המשיכות, הכאבים, הגירודים קצת יכולים להוציא אותך משלוותך.. בשלב הזה מומלץ לנסות מגוון משככי כאבי..(לא לשכוח את הטיפות אנטיביוטיקה וסטרואידים 4 פעמים ביום)
ביום התשיעי חזרתי לעבודה בהתחלה עדיין היה לי קשה להסתכל למעלה ולצדדים והעיניים לא נפתחו לגמרי.

קצת קשה לראות את התפרים. זה מין חוט שחור כזה בחלק הפנימי של העין קרוב לאף שנראה כמו ריס ממש ארוך.

את שטף הדם מעל האישון לעומת זאת הרבה יותר קל לראות...
#

{הכל כפול}
שבוע אחרי בביקורת אצל המנתח הוא המליץ ללכת בלי פריזמות (החברות הטובות ביותר שלי, שבלעדיהן אני רואה כפול).
על מנת לתת למוח להסתגל - כלומר, לחזור לזרוק את תמונה אחת ולהיות חד עיני.
אני, שאת התקופה שלי כחד עינית כבר עברתי! התייעצתי עם האופטומטריסט ההתנהגותי שלי החלטתי להתאחד עם חברותי הפריזמות (הפעם רק פריזמה 16 בתוך העדשה ולא 60 עם מדבקות!!!) ומאז הכל תלת מימדי בטירוף!!
 אחרי חודש השטף דם כבר כמעט נעלם לגמרי :):):) נשארו רק האדמומיות והגירודים משאריות התפרים

ולסיכום, I two eye!!
ואולי במקום גלידה... פעם שלישית בירה!


 לחיים!!
#

נשברו לך המשקפיים..

... כבר שנה וחדש מאז הפוסט האחרון שלי ומאז שעברתי למשקפיים חדשות עם פריזמות בעדשה.
בכל עדשה יש 8 דיופטר זוג אחד לקרוב {הימני - סה"כ 16 דיופטר} ואחד לרחוק שעליו גם מודבקות פריזמות מפלסטיק {השמאלי - סה"כ 40 דיופטר אם אני לא טועה}.
בגלל שאי אפשר לשים פריזמות במשקפי שמש אז יש לי קליפון שאמור לעבוד עם מגנט {זה לא באמת עובד המגנט כל הזמן נופל..}
חוץ מבזמן נהיגה רוב הזמן אני מסתובבת עם המשקפיים לקרוב כי אני בעבודה או בלימודים או בבית ואי אפשר לקרוא או אפילו לשטוף כלים כמו שצריך עם הפסים על המשקף...
בתקופה הזו נתתי לעצמי זמן להתרגל לדרך הראייה הזו כדי שהיא תהפוך לחלק ממני לפני שאני ממשיכה הלאה ודורשת מהעיניים והמוח שלי להתיישר עוד.. ובאמת אני מרגישה שזה כבר חלק ממני העיניים שלי כל הזמן מתפקדות ביחד.
והאנשים מסביבי אומרים שפעם היו נדירים הרגעים בהם הייתי מסתכלת בשתי העיניים והיום נדירים הרגעים שבהם אני פוזלת .... :)

טייסת את כבר לא תהיי

אמר לי הרופא המנתח בגיל שבע ובכך הגדיר את חומרת המצב העיני שלי. כלומר, הן יכולות לשרת אותי באופן סביר בהמשך חיי. הוא הוסיף ואמר שזה עניין קוסמטי. פזילת חן זה יפה ואם זה בעייתי מבחינתנו אז אפשר לתקן אותה בניתוח.
האמירות האלה היו אקסיומות מוחלטות מבחינתי. מה אני מבינה בעיניים חשבתי - אני ילדה בת שבע.
הוא גרם לי להאמין שהבעיה שטחית, שאין לי שליטה על המצב, ואין לי מה לעשות. הוא ניתק אותי מעצמי.
רק בגיל 20 התחלתי להתחבר פיסית למצב שלי והבנתי שפתרון הבעיה יגיע מהחוויה האישית שלי.
במשך כמעט 7 שנים הסתובבתי מתוסכלת בעולם כי אף אחד לא הצליח להבין את חומרת הבעיה  ואיך צריך לטפל בה.
אי אפשר להסביר לדו עיני איך זה להיות חד עיני ממש כמו שאי אפשר להסביר לגבר איך זה להיות אישה ולהפך.
בנוסף, למי זה מפריע, למי בדיוק אכפת אם אני רואה דו או תלת מימד? לאין ספור הרופאים המנתחים שפגשתי זה לא.
הראשון שהבין איך זה להיות אני היה ד"ר לדרמן (אפילו שהוא דו עיני). הוא יודע שהבעיה לא שטחית או קוסמטית ושבמצב כזה מפסידים הרבה יותר מקריירה בטייס.

העולם בדו מימד שונה בתכלית מזה התלת מימדי.

מבחינה ויזואלית זה אומר שחפצים קופצים לכיוונך או שוקעים הרחק ממך, רואים את הספייס בינהם, חלקם מרגישים קרובים חלקם רחוקים - פרספקטיבה. הללויה!

הדו-עיניים שבינינו יכולים אולי לדמות את החוויה לזו המתרחשת כאשר אחרי עשורים של סרטים דו מימדיים יוצא לראשונה סרט תלת מימדי. (הסרט התלת מימדי הראשון שיצא היה בשבילי ממש כמו סרט דו מימדי רגיל).

כאשר כל פעם פועלת רק אונה אחת היא כמו מתכחשת לאונה האחרת קצת כמו ב"מלחמת אחים". במלחמה כמו במלחמה יש בינהן נתק מוחלט. הנתק הזה באופן שאולי יפתיע חלק מכם בא לידי ביטוי בעוד אספקטים בחיים חוץ מבעיות ראיה.
ואילו כשהמוח מקבל שתי תמונות ומחבר אותן מתקיימת עבודה משותפת של שתי האונות!!! ממש "שלום בית".
פעולה משותפת של האונות מאפשרת חוסן ויכולות מוחית חדשות שקשה לחד-עיני לדמיין שהן ניתנות להשגה.

המוח שלנו כ"כ הרבה יותר גמיש ממה שאנחנו נותנים לו קרדיט.

ואני בכלל לא רציתי להיות טייסת... 

אדום - ירוק

כשכל עין מסתכלת לכיוון אחר צריך לעזור להן להסתכל על אותו הדבר.

פריזמות משמשות באופן גורף בעולם רק עד מידה 9 שנמצאת בתוך העדשה.

במקרים טיפוליים חריגים כמו זה משתמשים בפריזמות פלסטיק הנדבקות על המשקף (הפסים) השוברים את האור בזווית המתאימה.

כשהתחלתי ללכת עם פריזמות מודבקות הייתי חייבת להשתמש במשקפיים אדום - ירוק כדי שהמוח ידע שהוא בתהליך לימודי ולא יכנס להלם שכן תמונת העולם שנוצרה לי הייתה פסיכדלית לחלוטין כאילו הייתי על סמים קשים.

לצערי כישורי עריכת התמונה שלי לא מזהירים ולא תצליחו לקבל את ההרגשה באמת אבל כן ניתן להבין מכך שתמונת העולם המתקבלת כלל לא אמינה.

התמונה המקורית

התמונה דרך העיניים הפוזלות שלי עם הפריזמה

בשלב הבא צריך לגרום למוח לשכוח איך רואים חד עינית אז הייתי חייבת ללכת עם פריזמות או לשים רטייה 

יאללה סולחה או כשהעיניים שלי החליטו לעשות שולם

כשהגעתי לד"ר לדרמן הבנתי שאני בעצם לא חד עינית (ואשאר כך לעד כי אני כבר לא בת 3 כמו שפורט בפוסט "לפני")
ושכן יש לי ראיה דו עינית באזורים מסויימים:
1. קרוב לאף
2. בפריפריה - בצדי הגוף.
ואילו באזור המרכז העיניים פשוט לא מצליחות לעבוד ביחד
השתמשנו בפוטנציאל הראיה הדו עינית באזור הקרוב לאף כדי להרחיב את התחום בו העיניים עובדות ביחד.

הצלחתי לראות אור אחד רק למרחק של בערך 7 ס"מ מהאף אחריהם עין אחת בורחת ונוצרים שני אורות.
עיניים על האור - נובמבר 2010
עיניים על האור 2 - נובמבר 2010
כשצפיתי בסרטונים הללו אחרי שצולמו בקושי הצלחתי להבחין בתנועת העיניים אני בטוחה שגם לכם לא יהיה קל

ובדיוק זה מה שנותן פרופורציה כשצופים בסרטונים מפברואר

כשמתחילים להשתמש בשני עיניים צריך ללמוד לעשות פוקוס. הברוק סטרינג הוא בדיוק הדרך ללמוד את זה. 

זו ההגדרה מויקיפדיה:

A Brock string is an instrument used in vision therapy. It consists of a white string of approximately 10 feet in length with three small wooden beads of different colors.

The Brock string is commonly employed during treatment of convergence insufficiency and other anomalies of binocular vision. It is used to develop skills of convergence as well as to disrupt suppression of one of the eyes.

During therapy, the one end of the Brock string is held on the tip of the nose while the other is tied to a fixed point. The three beads are spaced out a various distances. The patient is asked to focus on one of the beads, while noting the visual input of each eye and sensation of convergence. Techniques may be made more difficult by bringing the beads closer to the nose and by employing lenses and prisms.

ברוק סטרינג - בין שני חרוזים - פברואר 2011

ברוק סטרינג - האיקס המתחלף - פברואר 2011

ברוק סטרינג - האיקס המתחלף 2 - פברואר 2011

ברוק סטרינג - האיקס המתחלף 3 - פברואר 2011

לחיי ניוטון

לעומת ניוטון שהשתמש בפריזמה לפרק את קרן האור לצבעים ממנה היא מורכבת.
אנחנו השתמשנו בפריזמה עצומה! (65 בערך) לגרום למוח להשתמש בשתי העיניים.
פריזמה עצומה - עיגולים מסתובבים
המטרה הייתה לראות שתי מכונות ובהן עיגול מסתובב המשקפיים אדום-ירוק מסייעות להבחין בינהן
פריזמה עצומה - משקפיים אדום ירוק - 4 עיגולים
המטרה היא לראות 4 עיגולים באותו המימד.

פריזמה עצומה - כנפי היתוש
פריזמה עצומה ועוד אחת - כנפי היתוש
היתוש הוא מדד לראיה תלת מימדית. אני זוכרת אותו מאז שהייתי בת 6 בערך אף פעם לא הצלחתי להבין מה זה אומר שהכנפיים שלו אמורות לבלוט מהתמונה. גם בעת צילום הוידיאו הזה אני לא בטוחה שכבר הבנתי מה זה אומר.